לפני כמה עשרות שנים, טוב, לא עשרות, אבל בערך 7 שנים,
יצאתי עם חבר של אחי הגדול, נפגשנו במסיבת יום ההולדת של אחי (שלמעשה היתה בדיוק באפריל לפני 7 שנים),
היה קליק מטורף, הוא נשאר אחרי שכולם הלכו, כולל אחי, ישבנו ודיברנו עד אור הבוקר,
היה ממש משובח- גם חתיך הורס, גם בלי המתח של דייט ראשון, כל מה שבחורה יכולה לבקש.
התחלנו לצאת,
היה מעולה,
הוא אז גר בתל אביב ליד הבימה וגם קצין בצבא ההגנה לישראל (הגעתי אליו לבסיס יום אחד ועשינו שם דברים מעניינים במקלחות הצבאיות של השלישות… ולא, הדברים האלו לא כללו צילום מסמכים או צילום מכל סוג שהוא בכלל)
וזה היה הו-כה-מגניב…
שבועיים שלמים יצאנו, הוא היה מתקשר אליי ארבע או חמש פעמים ביום, מדברים מקשקשים, לי בתור בחורה צעירה ממש לא היתה בעייה עם השיחות- להפך, זה דווקא היה מחמיא מאוד.
ואז,
הו אז הגיעה אותה שיחה גורלית,
אחרי שבועיים שלמים, 4-5 שיחות יזומות מצדו בכל יום ויום,
הוא התקשר להגיד לי….
שהקשר הזה לא מתאים לו.
הוא אינטנסיבי מדי.
אח"כ אומרים שאי אפשר להבין אותנו,
ושאנחנו נורא מורכבות,
ומתפלאים למה אנחנו ממורמרות…
