רק סקס בראש שלכם

בחורה הולכת למסיבה,
רואה בחור מוצא חן בעיניה,
מחייכת אליו,
הוא מחייך אליה,
כל אחד הולך לדרכו,
ושוב באמצע המסיבה נפגשים,
הפעם הוא מבקש ממנה את מספר הטלפון שלה,
היא מוסרת בשמחה- סך הכל מצא חן בעיניה.
מעולה.
עובר לו יום, אולי יומיים, אולי שלושה, זה לא באמת משנה,
ואז הוא מתקשר,
היא לא יכולה לענות,
ומתחיל רצף של SMSים-
"כמה שתית בסוף?" (היא פגשה אותו בתחילת השכרות המבורכת של הערב)
"לא הרבה בכלל"
"אני היחיד שקיבל ממך את המספר?"
"ברור"
ממשיכים בעוד כמה הודעות ואז היא מקבלת ממנו את ההודעה הבאה:
"טוב, נראה לי שאת רק דיבורים, מה את עושה הלילה?"
היא חושבת לעצמה- רגע, לא שכבתי איתו, אפילו לא התנשקתי איתו, שלא לדבר על רקדתי איתו, מה נראה לו?!?!?!?!
היא מסמסת לו שהוא חצוף ובהצלחה בהמשך,
הוא עונה לה- "חצוף? מה? אה… הייתי ישיר מדי?"
היא כבר לא עונה לו,
היא רק תוהה מה היה קורה לו היה מחכה איזה שניים שלושה דייטים בשביל לזיין אותך וללכת,
ושוב,
חוזרת למצב שהיא כ"כ מכירה,
וכ"כ לא אוהבת- ממורמרת

שביליסטית – פוסט נוגה

השביל הזה מתחיל כאן,
בין סניף בנק למעיין.

השביל שלי התחיל לפני חודשיים, ומסתיים כאן.
השביל הבא שלי מתחיל עכשיו.
אל תשאלו מה השתנה היום, מה השתנה כאן.
אין לי תשובה.

באופן כללי תשאלו את רעי, חברי ושונאי (יש כאלה, רק צריך להסתכל בפייסבוק כדי לדעת),
אין לי תשובות להרבה דברים.
אני כמו השביל הזה, שמתחיל כאן -
לא ברור, לא תמיד מכוון.

לפעמים ממורמרת,
לפעמים מאושרת,
לפעמים ממשיכה,
לפעמים נעצרת.

מה שכן, אני לא מוותרת.
עולה עליו עכשיו.

קמצן? לא בבית ספרנו

פונה אלייך מישהו מאתר היכרויות שאת רשומה אליו, הפנייה שלו חביבה למדי, מתובלת במעט הומור, את מוצאת את זה מאוד נחמד, ומחזירה לו פנייה עם מס' הטלפון שלך.

למחרת הוא מתקשר, אתם מדברים, יש עניין, ממשיכים הלאה- הוא מציע להיפגש.

ככה זה קורה בדרך כלל.

אתם נפגשים באיזה בר מגניב, לא הכרת אותו קודם אבל בהחלט הולכת לאמץ אותו בתור "בר הבית",

את הבחור… המממ… קצת  פחות.

בתוך פחות משעתיים את קולטת כמה הקשר ביניכם קלוש כמו הקשר בין מחט ותחת…

הוא אוהב את כל הדברים שאת לא אוהבת, את קלילה מגניבה ומהממת,

הוא… איך לומר? ממש לא.

טוב,

מיציתם את כל נושאי השיחה האפשריים בעולם- השיחה אומנם זרמה, אבל אי אפשר לומר שלא התבאסת קלות שלא נשארת בבית לראות "ארץ נהדרת",

הוא מזמין חשבון, גם הבין ששום דבר מעניין לא יצא מהמפגש הזה.

החשבון מגיע.

את עושה את הקטע שכל הבחורות עושות- שולחת יד לכיוון הארנק, ורגילה שזה השלב שבו הגבר אומר לך- אין צורך, אני משלם.

ובכן,

הוא לא.

הוא משלם בדיוק את המשקה האחד שהוא שתה, ואין בו את הג'נטלמניות לשלם גם על המשקה שלך,

הוא עשה טובה ושם חמישה שקלים בתור טיפ,

את נכנסת להלם קרב קל, מעולם זה לא קרה לך,

גם בדייטים הכי מעופשים עליי אדמות שהיו לך, תמיד תמיד- חוק לא כתוב- הגבר משלם על הדייט הראשון.

את עוברת את שלב ההלם,

מוציאה את השטר שהכנת מבעוד מועד,

אוספת את השקלים שהדבר הזה שישב לידך במשך שעתיים וזיין לך ת'שכל על טרנטינו ועוד כל מיני שאת לא מכירה, השאיר.

אתם יוצאים,

את אומרת לו- "טוב, האוטו שלי בכיוון הזה" ומקווה בכל לבך שהרכב שלו חונה בדיוק בכיוון ההפוך,

ובכן,

לא.

מרפי אוהב אותך אהבה עזה, הוא חונה בכיוון שלך,

וכך את נאלצת לשמוע אותו ממשיך ללהג על כל מיני דברים שאת עונה עליהם ב-"המממ…" ו-"אההה…."

מגיעים לרכב שלך,

את אומרת לו- "יאללה, אני חונה פה" שמשמעו- "יאללה, עוף לי מהעיניים כבר, אתה הדייט הגרוע עלי אדמות"

והוא,

בשיא חוצפתו, מנסה לקרב אותך אליו לנשיקת לילה טוב- בין אם חשב לנשק על השפתיים או על הלחי,

חברים,

ברגע שהחלטתם ללכת על האקט הקמצני, אין סיכוי בעולם, ביקום, בגלקסיה, בשביל החלב, בשביל הפמיניזם ובשם השוביניזם,

שתקבלו איזשהו סוג של מגע,

שהוא לא דחיפה קלה עם היד לכיוון השני.

ואכן,

את מנערת אותו ממך בעדינות,

אומרת לו לילה טוב,

וחוזרת הביתה לחתול/כלב/ציפור/אוגר/עובש על הגבינה הצהובה במקרר שלך,

ומתבאסת שהפסדת פרק של שושלת טיודור.

יצאת ממורמרת?

גם אנחנו.

לילה טוב.

סטוקר

נושא: היי ממורמרת
ז' גיל 31 
תל אביב, מרכז
..היי ממורמרת חג שמח אני ז' בן 31 גר בתל אביב,אשמח לפרט יותר על עצמי בהמשך,תרגישי בנוח ליצור קשר (1800holenefesh)

________________

נושא: ממורמרת

ז' גיל 31 
תל אביב, מרכז
…ממורמרת, אני מקווה לשמוע ממך זה חשוב לי….(:ז' .

 _______________

נושא: ממורמרת

ז' גיל 31  
תל אביב, מרכז
..נדבר מתישהוא….? .

_________________________________ 
לא! לא נדבר לעולם! אתה מפחיד, אתה סטוקר, לא הייתי רוצה להיפגש איתך גם באור יום מלא ובטח שלא לדייט בערב, אלוהים יודע אם לא תחטוף אותי, תדחוף לי גרב לפה, תדביק באיזולירבנד או בכל אמצעי אחר ולא תתן לי ללכת לעולם.
אז לא.
לא יוצאים.
לא נדבר.
פשוט לא.

קצר קצר קצר קצר

6 בבוקר,
עכשיו סיימנו להזדיין,
ואתה כבר לא מעניין.

כל הזין

זיעה ונעלי כדורסל

החלטת להירשם לאיזה אתר היכרויות כי סך הכל לאף אחד מהסובבים אותך אין מלאי בלתי מוגבל בגברברים חסונים מהממים יפים ולא מתוסבכים,

את אומרת לעצמך- "לי זה לא יקרה, אני אמצא את האחד תוך מקסימום שני דייטים"

כן, נו, כל אחד והשגיונות שלו…

פתחת כרטיס, ומאחר ואת פשוט מושלמת ברמות שאין עליהן עוררין, יש מלא פניות כמתבקש.

ענית לאחת הפניות,

מסרת את מספר הטלפון שלך,

מדברים, יש תקשורת, קובעים דייט.

דייט ראשון!

מתקלחת, מתלבשת יפה, מתאפרת, מתלבטת- החולצה הזו? הג'קט הזה? איזה נעליים? מה הוא אמר שהגובה שלו? קופצת רגע לאתר לראות מה הוא כתב בכרטיס, מורידה 5 ס"מ- מספיק טוב בשביל הנעליים הגבוהות שלך.

מעולה,

את מריחה טוב, לבושה מהמם, התיק מתאים לג'קט וגם לנעליים, שמת עגילים, השיער שלך הורס היום והאיפור לא כבד מדי.

את מוכנה לצאת.

את נוסעת להיפגש איתו,

הוא כבר מחכה מול בית הקפה בו קבעתם להיפגש.

וכאמור- את לבושה, יפה וכו',

מסתכלת על הדייט המיועד וחושכות עינייך-

מזיע, לא מגולח, עם ספר ביד, ונעלי כדורסל לבנות (לובש מכנסיים שחורים וחולצה כחולה).

"אלוהים אדירים ולהקתו!" מסתנן המשפט לראשך אבל את אומרת לעצמך- אין הקנקן מעיד על תכולתו ויאללה- אולי מאחורי אגלי הזיעה מסתתר אביר חלומותייך על הסוס (נעלי כדורסל) הלבן.

כבר כשנכנסתם לבית הקפה את מרגישה שאת רוצה לסיים את הדייט וללכת,

אבל את לא סוג של כלבה, וגם את כבר מאופרת ומהממת, לפחות שיצא מזה משהו טוב, נגיד, קפה איכותי.

טוב,

הוא מתנצל, הולך לשטוף את הראש שלו כי הוא כאמור- מזיע כמו חמור,

את מזמינה לכם שתי כוסות מים בינתיים,

הוא חוזר, מסתכל על המים,

המממ… לא מגיב, טוב, אולי חשב שהמלצרית הביאה את המים הקרים באמצע החורף כמחווה של רצון טוב.

לא משנה, את לא מתייחסת לקטנות,

מציעה לקחת את הקפה בטייקאוויי ולברוח הביתה.

לא,

את מציעה לקחת את הקפה בטייקאוויי וללכת לטייל.

תוך כדי טיול את מגלה שאת היחידה שמדברת, את רוצה לשמוע גם עליו אבל הוא…

איך לומר בעדינות?

מ-ש-ע-מ-ם!

המעט שהוא סיפר הגיע למבוי סתום,

ואת מנסה להחיות את השיחה ומברברת על עצמך בלי הפסקה,

את שונאת את זה, ומתחילה לכוון את כיוון ההליכה לרכב,

הסיבה שלא למדת הוראה היא כי את לא ממש בעניין של להרצות,

גם לא בדייט.

אז אחרי שהוא שיעמם אותך במשך שעה וחצי שהרגישו כמו נצח,

זתומרת- דיברת המון על עצמך, ואת כמובן, לא משעממת, מקסימום משעשעת,

הגעתם לרכב שלך,

אז כבר עם המפתחות ביד,

אומרת לו לילה טוב,

הוא נותן לך נשיקה על הלחי ,

אומרים שלום.

למחרת את מקבלת הודעת SMS: "הי, היה נחמד אתמול, אבל אני לא חושב שאנחנו מתאימים, שיהיה לך בהצלחה"

את לא עונה להודעה כי קראת אותה אחרי כמה שעות כי היית בדייט ראשון עם מישהו אחר,

שגם הוא,

בסופו של דבר,

ישאיר אותך- ממורמרת… ומקסימה!

הודיני

חברה פונה אלייך ואומרת לך שיש לה מישהו איכותי, מהמם, נראה טוב, חכם, מוכשר ועוד אלפי סופרלטיבים להכיר לך.

מי הבחור?

אח שלה.

את אומרת- וואלה, בן משפחה, בטוח לא יעשה פאדיחות- נלך על זה.

היא מעבירה את המספר שלך, ואחרי כמה שעות, יום, יומיים- הוא מתקשר.

יצאתם לאיזה בר, הוא חמוד מאוד, לא בדיוק הטיפוס שאליו את נמשכת אבל יש שם איזו כריזמה מעניינת… את מחליטה לא להחליט לפי הקנקן ולהמשיך,

אחרי הכל,

לא כולם חייבים להיות מלכי היופי בשביל לצאת איתך, מעבר לזה שאת מושלמת, את גם לא בדיוק מיס תבל…

הדייט הראשון- מעולה!

השיחה קולחת, את מחוייכת, הוא קורן, את מדברת, הוא מקשיב ולהפך,

מוצאים הרבה תחומי עניין משותפים- הוא מנגן, את כותבת- את אומרת- וואלה, יש פה משהו, אפשר להמשיך.

אתם יוצאים מהבר, הולכים לכיוון הבית שלך, פתאום הוא מחזיק לך את היד… את משתפת פעולה- הכל נראה מצויין.

דבר אחד מפריע לך, אבל את אומרת, מילא, אם אחותו אמרה שהוא בסדר- אז כנראה שכן (הוא בדיוק חודש לפני הגירושים ברבנות, אין ילדים, בדקת איתו 7 פעמים אם הוא פנוי לקשר רציני, הוא טוען שכן, הוא רוצה, הוא כבר כמעט שנה לבד, העסק עם פרודתו נמשך כי היו עניינים כספיים, אבל הכל בסדר).

מגיעים לפתח הבית שלך, שניכם מסכמים שהיה כיף מאוד בפגישה והוא רוכן לנשק אותך…

טוב, הוא לא ממש רוכן, אתם כמעט באותו הגובה, אבל את משתפת פעולה,

נראה שטוב.

מעולה,

את עולה הביתה בחיוך, מסמסת לאחותו שהיה משובח ותשמחי אם יהיה המשך,

היא מחזירה לך שגם הוא יצא מרוצה- את כבר מדמיינת את החתונה הבאה שלו.

איתך.

השבוע שעובר- עובר בצורה מדהימה,

אתם נפגשים כמה פעמים, הוא מסמס לך כל בוקר, מתקשר כל צהריים, מתכנן איתך תוכניות זוגיות שאפילו עם החבר הקבוע שלך הקודם לא העזת לתכנן כ"כ רחוק (טוב, שבועיים קדימה אבל בשביל קשר טרי מאוד זה נחשב די רחוק),

למרות המפגשים אתם עדיין לא שוכבים- הוא לא מרגיש נוח עד שגירושיו יכנסו לתוקף, ואת סתם לא רוצה לשכב איתו על ההתחלה- הכל נראה מבטיח.

ערב אחד הוא מגיע אלייך עם הגיטרה שלו,

פצחתם בערב שירים ומשוררים,

את מקריאה לו דברים שכתבת, הוא מנגן,

מבקש להלחין כמה מהשירים שכתבת,

את מרגישה לא על גג העולם,

אלא בכדור פורח שמסתובב מעל הגג של העולם,

את ו-E.T. מעולם לא הייתם קרובים יותר…

וזהו.

הוא הולך הביתה, את הולכת לישון, היה "וואו".

וזהו.

למחרת- הבחור נעלם- לא עוד SMSים בבוקר, לא עוד שיחות בצהריים, לא עוד.

נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

את אומרת לעצמך,

טוב… כנראה שמשהו עובר עליו, עסוק, וואטאבר, ובעיקר מסרבת להקשיב לאינטואיציה שלך שאומרת- הופ נגמר, הלך אחד יבוא אחר מחר.

אומרת שתתני עוד צ'אנס, תחכי למחר, כי מה כבר יכול לקרות.

למחרת את כבר חוטפת עצבים, מתקשרת והוא לא עונה.

טוב, סבבה, נגמר, אבל מה עם השירים שנתת לו? חשפת את הנשמה…

את מתקשרת לאחותו ומאיימת שתתבעי לו ת'תחת אם הוא ינסה להשתמש בחומר שנתת לו.

ומסמסת לו "סחתיין על ההודיני, אני רוצה את השיר שלי בחזרה- שלא תעז להשתמש בו"

הוא מסמס חזרה- "מבטיח לא להשתמש בו"

וזהו.

אז מה היה לנו פה?

אחד הודיני- על שם הקוסם הנעלם,

אחת בחורה שבאמת פעלה לפי רוב חוקי הספר,

ועדיין,

נותרה,

ממורמרת,

לו רק היה מספיק חכם, להרים טלפון ולהגיד- "שמעי, חשבתי על זה, לא מתאים לי"

viva la man!