כשאת אומרת "לא"…

אז הם שולחים לך הודעות נאצה,

ואז את ממש מצטערת שנתת להם אי פעם את מספר הטלפון שלך,

ובעיקר הם גורמים לך לחשוב על שני דברים:

1) לעשות ניסוי ולהגיד "לא" להרבה גברים כדי לבדוק אם הם חולי נפש

2)  להתייאש מאתרי ההיכרויות

ממורמרות? גם אנחנו…

קמצן? לא בבית ספרנו

פונה אלייך מישהו מאתר היכרויות שאת רשומה אליו, הפנייה שלו חביבה למדי, מתובלת במעט הומור, את מוצאת את זה מאוד נחמד, ומחזירה לו פנייה עם מס' הטלפון שלך.

למחרת הוא מתקשר, אתם מדברים, יש עניין, ממשיכים הלאה- הוא מציע להיפגש.

ככה זה קורה בדרך כלל.

אתם נפגשים באיזה בר מגניב, לא הכרת אותו קודם אבל בהחלט הולכת לאמץ אותו בתור "בר הבית",

את הבחור… המממ… קצת  פחות.

בתוך פחות משעתיים את קולטת כמה הקשר ביניכם קלוש כמו הקשר בין מחט ותחת…

הוא אוהב את כל הדברים שאת לא אוהבת, את קלילה מגניבה ומהממת,

הוא… איך לומר? ממש לא.

טוב,

מיציתם את כל נושאי השיחה האפשריים בעולם- השיחה אומנם זרמה, אבל אי אפשר לומר שלא התבאסת קלות שלא נשארת בבית לראות "ארץ נהדרת",

הוא מזמין חשבון, גם הבין ששום דבר מעניין לא יצא מהמפגש הזה.

החשבון מגיע.

את עושה את הקטע שכל הבחורות עושות- שולחת יד לכיוון הארנק, ורגילה שזה השלב שבו הגבר אומר לך- אין צורך, אני משלם.

ובכן,

הוא לא.

הוא משלם בדיוק את המשקה האחד שהוא שתה, ואין בו את הג'נטלמניות לשלם גם על המשקה שלך,

הוא עשה טובה ושם חמישה שקלים בתור טיפ,

את נכנסת להלם קרב קל, מעולם זה לא קרה לך,

גם בדייטים הכי מעופשים עליי אדמות שהיו לך, תמיד תמיד- חוק לא כתוב- הגבר משלם על הדייט הראשון.

את עוברת את שלב ההלם,

מוציאה את השטר שהכנת מבעוד מועד,

אוספת את השקלים שהדבר הזה שישב לידך במשך שעתיים וזיין לך ת'שכל על טרנטינו ועוד כל מיני שאת לא מכירה, השאיר.

אתם יוצאים,

את אומרת לו- "טוב, האוטו שלי בכיוון הזה" ומקווה בכל לבך שהרכב שלו חונה בדיוק בכיוון ההפוך,

ובכן,

לא.

מרפי אוהב אותך אהבה עזה, הוא חונה בכיוון שלך,

וכך את נאלצת לשמוע אותו ממשיך ללהג על כל מיני דברים שאת עונה עליהם ב-"המממ…" ו-"אההה…."

מגיעים לרכב שלך,

את אומרת לו- "יאללה, אני חונה פה" שמשמעו- "יאללה, עוף לי מהעיניים כבר, אתה הדייט הגרוע עלי אדמות"

והוא,

בשיא חוצפתו, מנסה לקרב אותך אליו לנשיקת לילה טוב- בין אם חשב לנשק על השפתיים או על הלחי,

חברים,

ברגע שהחלטתם ללכת על האקט הקמצני, אין סיכוי בעולם, ביקום, בגלקסיה, בשביל החלב, בשביל הפמיניזם ובשם השוביניזם,

שתקבלו איזשהו סוג של מגע,

שהוא לא דחיפה קלה עם היד לכיוון השני.

ואכן,

את מנערת אותו ממך בעדינות,

אומרת לו לילה טוב,

וחוזרת הביתה לחתול/כלב/ציפור/אוגר/עובש על הגבינה הצהובה במקרר שלך,

ומתבאסת שהפסדת פרק של שושלת טיודור.

יצאת ממורמרת?

גם אנחנו.

לילה טוב.