הודיני

חברה פונה אלייך ואומרת לך שיש לה מישהו איכותי, מהמם, נראה טוב, חכם, מוכשר ועוד אלפי סופרלטיבים להכיר לך.

מי הבחור?

אח שלה.

את אומרת- וואלה, בן משפחה, בטוח לא יעשה פאדיחות- נלך על זה.

היא מעבירה את המספר שלך, ואחרי כמה שעות, יום, יומיים- הוא מתקשר.

יצאתם לאיזה בר, הוא חמוד מאוד, לא בדיוק הטיפוס שאליו את נמשכת אבל יש שם איזו כריזמה מעניינת… את מחליטה לא להחליט לפי הקנקן ולהמשיך,

אחרי הכל,

לא כולם חייבים להיות מלכי היופי בשביל לצאת איתך, מעבר לזה שאת מושלמת, את גם לא בדיוק מיס תבל…

הדייט הראשון- מעולה!

השיחה קולחת, את מחוייכת, הוא קורן, את מדברת, הוא מקשיב ולהפך,

מוצאים הרבה תחומי עניין משותפים- הוא מנגן, את כותבת- את אומרת- וואלה, יש פה משהו, אפשר להמשיך.

אתם יוצאים מהבר, הולכים לכיוון הבית שלך, פתאום הוא מחזיק לך את היד… את משתפת פעולה- הכל נראה מצויין.

דבר אחד מפריע לך, אבל את אומרת, מילא, אם אחותו אמרה שהוא בסדר- אז כנראה שכן (הוא בדיוק חודש לפני הגירושים ברבנות, אין ילדים, בדקת איתו 7 פעמים אם הוא פנוי לקשר רציני, הוא טוען שכן, הוא רוצה, הוא כבר כמעט שנה לבד, העסק עם פרודתו נמשך כי היו עניינים כספיים, אבל הכל בסדר).

מגיעים לפתח הבית שלך, שניכם מסכמים שהיה כיף מאוד בפגישה והוא רוכן לנשק אותך…

טוב, הוא לא ממש רוכן, אתם כמעט באותו הגובה, אבל את משתפת פעולה,

נראה שטוב.

מעולה,

את עולה הביתה בחיוך, מסמסת לאחותו שהיה משובח ותשמחי אם יהיה המשך,

היא מחזירה לך שגם הוא יצא מרוצה- את כבר מדמיינת את החתונה הבאה שלו.

איתך.

השבוע שעובר- עובר בצורה מדהימה,

אתם נפגשים כמה פעמים, הוא מסמס לך כל בוקר, מתקשר כל צהריים, מתכנן איתך תוכניות זוגיות שאפילו עם החבר הקבוע שלך הקודם לא העזת לתכנן כ"כ רחוק (טוב, שבועיים קדימה אבל בשביל קשר טרי מאוד זה נחשב די רחוק),

למרות המפגשים אתם עדיין לא שוכבים- הוא לא מרגיש נוח עד שגירושיו יכנסו לתוקף, ואת סתם לא רוצה לשכב איתו על ההתחלה- הכל נראה מבטיח.

ערב אחד הוא מגיע אלייך עם הגיטרה שלו,

פצחתם בערב שירים ומשוררים,

את מקריאה לו דברים שכתבת, הוא מנגן,

מבקש להלחין כמה מהשירים שכתבת,

את מרגישה לא על גג העולם,

אלא בכדור פורח שמסתובב מעל הגג של העולם,

את ו-E.T. מעולם לא הייתם קרובים יותר…

וזהו.

הוא הולך הביתה, את הולכת לישון, היה "וואו".

וזהו.

למחרת- הבחור נעלם- לא עוד SMSים בבוקר, לא עוד שיחות בצהריים, לא עוד.

נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

את אומרת לעצמך,

טוב… כנראה שמשהו עובר עליו, עסוק, וואטאבר, ובעיקר מסרבת להקשיב לאינטואיציה שלך שאומרת- הופ נגמר, הלך אחד יבוא אחר מחר.

אומרת שתתני עוד צ'אנס, תחכי למחר, כי מה כבר יכול לקרות.

למחרת את כבר חוטפת עצבים, מתקשרת והוא לא עונה.

טוב, סבבה, נגמר, אבל מה עם השירים שנתת לו? חשפת את הנשמה…

את מתקשרת לאחותו ומאיימת שתתבעי לו ת'תחת אם הוא ינסה להשתמש בחומר שנתת לו.

ומסמסת לו "סחתיין על ההודיני, אני רוצה את השיר שלי בחזרה- שלא תעז להשתמש בו"

הוא מסמס חזרה- "מבטיח לא להשתמש בו"

וזהו.

אז מה היה לנו פה?

אחד הודיני- על שם הקוסם הנעלם,

אחת בחורה שבאמת פעלה לפי רוב חוקי הספר,

ועדיין,

נותרה,

ממורמרת,

לו רק היה מספיק חכם, להרים טלפון ולהגיד- "שמעי, חשבתי על זה, לא מתאים לי"

viva la man!