שביליסטית – פוסט נוגה

השביל הזה מתחיל כאן,
בין סניף בנק למעיין.

השביל שלי התחיל לפני חודשיים, ומסתיים כאן.
השביל הבא שלי מתחיל עכשיו.
אל תשאלו מה השתנה היום, מה השתנה כאן.
אין לי תשובה.

באופן כללי תשאלו את רעי, חברי ושונאי (יש כאלה, רק צריך להסתכל בפייסבוק כדי לדעת),
אין לי תשובות להרבה דברים.
אני כמו השביל הזה, שמתחיל כאן -
לא ברור, לא תמיד מכוון.

לפעמים ממורמרת,
לפעמים מאושרת,
לפעמים ממשיכה,
לפעמים נעצרת.

מה שכן, אני לא מוותרת.
עולה עליו עכשיו.

ממורמרות

אז כן,

אנחנו ממורמרות,

שואלים ממה?

זה לא ברור?

גברים.

בחיי, אתם ערימה של יצורים שממש הגיעו לעולם עם צ'יפ דפוק,

מישהו שם בהייטק של השמיים חיבר אתכם לא נכון,

אני יכולה להישבע שכשאלוהים עשה ויהי חושך ויהי אור,

אדם, הגבר הראשון, כבר היה קיים,

אלוהים פשוט הרכיב אותו בחושך ועשה שם כמה טעויות, אחרת… אין דרך להסביר אתכם.

ויסלחו לי (או שלא) כל מי שמאמין בסיפור הבריאה וחושב שאני מלכלכת פה על אלוהים- אז אם כולנו בצלמו ודמותו, אז גם אצלו יש משהו דפוק, אחרת,

איך אפשר להסביר את העניין הזה,

נו,

היצור הזה,

עם שק האשכים והזין בין הרגליים,

זה שבזמן סקס נקטע לו זרם הדם למוח?

אז שמישהו יספר שם למעלה, בפס הייצור, שגם אחרי הסקס, לא מחודש זרם הדם,

כמות החמצן שמגיעה למוח של גבר ממוצע היא כ"כ נמוכה,

ועל התוצאות וההשלכות?

בפוסט הבא.

ברוכים הבאים לממורמרות,

כאן זה הבית לכל אלו שפשוט נמאס להן,

ולכל אלו שרוצים לשמוע,

איך אתם נראים מהצד.