ארכיון הרשומות עם התג "אינטנסיבי"

פוסט מ.מורמר

3 במאי 2010

אנחנו, הממורמרות, יכולות להתמרמר על כל דבר.
כן, היכולת שלנו לא מסתכמת בגברים בלבד,
אתם לא הדבר היחיד שמעסיק אותנו.

טוב, כמעט היחיד, אבל לא רק.

יש לנו יכולת מפוארת להתמרמר
על אנשים בעבודה,
על אנשים שמפריעים לנו בתור של הסופר,
על אנשים קטנוניים,

ולמה להתקטנן?
יש לנו היכולת להתמרמר על אנשים.
נקודה.

אז שלום שלום, אני ממורמרת.
על אלו שאוהבות להסתכל עלינו במבט עולב ולספר לנו שהן מצאו את הגבר הטוב האחרון עלי אדמות
(יה, רייט)
על אלו שמזכירים לנו חזור והזכר שהרחם שלנו עומדת להתפורר, והגיע הזמן להתפשר על זוגיות,
(אה-הא)
על אלו שאוהבים להפגין זוגיות לתפארת מדינת הגמדים, מתנשקים ומתחבקים ומספרים על האושר שהוא גורם להן, תוך שהן מרחמות על הפרודות, הגרושות והבודדות באשר הן
(אוקי)

ועל אלו שחושבים שבנות, מעצם היותן בנות, לא יכולות:

לרצות סקס לשם הסקס
להיות בלאגנסטיות
להיות טובות בכדורסל
לא לאהוב לנקות את הבית
לא לדעת לבשל (גאד פורביד)
לזיין ולזרוק.

אז הי, הגיע הזמן להכיר בעובדות.

קשיחות (ולא מהסוג השווה)

13 באפריל 2010

אני קשוח.
כזה קשוח, שאת לא יודעת מאיפה זה בא לך.
כל כך קשוח, שלפעמים אני אומר את הדברים הכי פוצעים רק כי אני קשוח.

כן, מצאתי לי אחד קשוח.
כזה שמפחד להודות שהוא התגעגע,
מפחד להגיד שבא לו עלי,
מפחד להגיד משהו טוב, ובאופן כללי,
מ פ ח ד

אז גב-גבר, דע לך:
גם אני קשוחה.
וההיסטוריה מוכיחה שאני אפילו יותר קשוחה ממך.
כן, לוקחת אותך בכיס האחורי של הג'ינס שקטן עלי באיזו מידה, אז בעצם אתה נמחץ שם.
רק שעם הקשיחות שלי קצת קשה לך להתמודד.
כי אני צריכה להיות נשית ורכה. עדינה ונעימה. ענוגה וטובת-לב.

בטח ובטח – לא קשוחה.

אז חמוד, רק רציתי להגיד לך -
כשאתה קשוח, אתה מה זה חמוד.
זה רק עושה לי את זה יותר.
רק שתדע, חמוד.

אינטנסיביות

9 באפריל 2010

לפני כמה עשרות שנים, טוב, לא עשרות, אבל בערך 7 שנים,

יצאתי עם חבר של אחי הגדול, נפגשנו במסיבת יום ההולדת של אחי (שלמעשה היתה בדיוק באפריל לפני 7 שנים),

היה קליק מטורף, הוא נשאר אחרי שכולם הלכו, כולל אחי, ישבנו ודיברנו עד אור הבוקר,

היה ממש משובח- גם חתיך הורס, גם בלי המתח של דייט ראשון, כל מה שבחורה יכולה לבקש.

התחלנו לצאת,

היה מעולה,

הוא אז גר בתל אביב ליד הבימה וגם קצין בצבא ההגנה לישראל (הגעתי אליו לבסיס יום אחד ועשינו שם דברים מעניינים במקלחות הצבאיות של השלישות… ולא, הדברים האלו לא כללו צילום מסמכים או צילום מכל סוג שהוא בכלל)

וזה היה הו-כה-מגניב…

שבועיים שלמים יצאנו, הוא היה מתקשר אליי ארבע או חמש פעמים ביום, מדברים מקשקשים, לי בתור בחורה צעירה ממש לא היתה בעייה עם השיחות- להפך, זה דווקא היה מחמיא מאוד.

ואז,

הו אז הגיעה אותה שיחה גורלית,

אחרי שבועיים שלמים, 4-5 שיחות יזומות מצדו בכל יום ויום,

הוא התקשר להגיד לי….

שהקשר הזה לא מתאים לו.

הוא אינטנסיבי מדי.

אח"כ אומרים שאי אפשר להבין אותנו,

ושאנחנו נורא מורכבות,

ומתפלאים למה אנחנו ממורמרות…


Follow

Get every new post delivered to your Inbox.