שביליסטית – פוסט נוגה

השביל הזה מתחיל כאן,
בין סניף בנק למעיין.

השביל שלי התחיל לפני חודשיים, ומסתיים כאן.
השביל הבא שלי מתחיל עכשיו.
אל תשאלו מה השתנה היום, מה השתנה כאן.
אין לי תשובה.

באופן כללי תשאלו את רעי, חברי ושונאי (יש כאלה, רק צריך להסתכל בפייסבוק כדי לדעת),
אין לי תשובות להרבה דברים.
אני כמו השביל הזה, שמתחיל כאן -
לא ברור, לא תמיד מכוון.

לפעמים ממורמרת,
לפעמים מאושרת,
לפעמים ממשיכה,
לפעמים נעצרת.

מה שכן, אני לא מוותרת.
עולה עליו עכשיו.

קפה

אז מה אנחנו באמת רוצות, אתם שואלים?
הנה, רשימת מכולת קצרה. שלא תגידו שלא אמרנו.

- תזכור איך אני שותה את הקפה שלי. זה חשוב. אולי הכי חשוב

מבחינתי הרשומה היתה יכולה להיגמר כאן, אבל לטובת אלו שלא שותות  קפה, נעשה מחווה ונמשיך:

- אל תשאל איך אני אוהבת את הפיצה או הסושי או הפסטה. תביא מה שנראה לך. או יותר טוב – תכין מה שנראה לך

- תתלבש כמו בנאדם. נעלי ספורט לבנות או דגמח לא מתאימים לדייט ראשון. או שני

- תספר משהו מעניין. אל תצפה שנחשוף את כל קורות חיינו לאדם משעמם ולא מרגש

- אל תסמס "הכל בסדר?" מה לעזאזל אתה רוצה שנענה על זה

- תחמיא בקטנה. אל תלעיט אותי במחמאות בדייט ראשון, זה משעמם. אבל כן תתייחס לעובדה שהתאמצתי להראות טוב בשבילך

- את זה שאנחנו רוצות סקס בדיוק כמוכם, את זה כבר למדתם

- ואם כבר נשארת לישון אחרי הסקס, אל תנסה לישון איתי כפיות כל הלילה. תן לישון בשקט

- ובבוקר שאחרי, תכין לי קפה. ותזכור איך אני שותה את הקפה שלי

הדייט האידיאלי

מסתבר שבא לך עליו. כך מסתבר. אז קבעתם להערב. ולא תכננת שיבוא לך עליו, אבל הי, את בחורה זורמת. אז קבעתם.
והוא הודיע שהוא לא יכול, הוא עסוק. עסוק במישהי אחרת, כנראה.
אז את אומרת שילך להזדיין, וקובעת דייט חלופי. כי מה תעשי? תשבי בבית ותבכי על מר גורלך? את הרי מקסימה!

קצת מקשקשים בטלפון, קצת במסנג'ר, הוא נשמע חמוד, הבחור החדש שאיתו קבעת. אז מה יכול להיות רע?
מזמינה אותו אליך. הוא יביא את הפיצה, את את היין. תשבו בחצר שלך, את אומרת. שיבין שאין מצב למשהו מעבר לפיצה ויין. בלב את יודעת שאם הוא באמת מהמם כמו שהוא נשמע – אז לגמרי יש מצב. אבל הוא לא צריך לדעת את זה, עוד מוקדם.

הוא מגיע מוקדם ב-7 דקות. כבר סימן רע. מי מקדים, השם ישמור?
את עדיין בבגדי המנקה הביתיים שלך, מנסה לחשוב איך לעטות על עצמך מראה חלוצי ושקסי ב-3 דקות, כי הבנאדם כבר כאן.
והוא מגיע עם הפיצה, ואפילו נראה לא רע. את חוככת ידייך בהנאה, ואומרת לעצמך  בחיוך "הופה! יש מצב".

ואז מתחיל הכיף.
את מוציאת את בקבוק היין, ומנצלת את הזמן לסיים להתארגן.
10 דקות את בחוץ, והגאון עדיין לא הצליח לפתוח את בקבוק היין.
הו, כמה מרומם מצברוח לראות אותו נאבק בבקבוק.
נו, את אומרת. לא נורא. אז הוא רגיל לבירה. או לקולה.
ואת מוותרת לו על הפאדיחה גם אחרי שהוא שבר את פקק השעם בתוך הבקבוק, אפילו שנתת לו את הפותחן השווה שקיבלת לראש השנה, ובאמת שקשה לפשל איתו.

את מחממת את הפיצה, שהגיעה כבר קרה, מתיישבת מולו, ואז…

או, אז זה מתחיל:
"כמה את מעשנת ביום?" הוא שואל כשהוא מביט על המאפרה. "עישנת מספיק להיום" הוא ממשיך
"אז כמה קיבלת בהסכם גירושים" הוא שואל, ואת לא ממש רוצה לענות על שאלה חודרנית כזו
"וואו, איזה בלאגן" הוא אומר כשהוא נכנס לעשות פיפי. "את תמיד כזו בלאגניסטית?"
"התאורה בחצר? לא משהו!" הוא טוען בתקיפות, ואת חושבת איזה נעימה החצר שלך, וכמה כיף היה לך עד שהוא הגיע."אני הייתי מחליף את הנורות לאדומות. אפשר ללכת לאייס ולקנות נורות פשוטות ולהחליף" ואת חושבת – לאן הוא תכנן להגיע, בורדל צרפתי בשנות ה-20??

וכשאת באמצע הביס של הפיצה, הוא מבקש שתלכי לחמם את המשולשים שנותרו. כשאת לועסת ואומרת "שנייה", הוא אומר באבירות נהדרת "מה כבר קשה לקום לחמם פיצה?"

ואת? את מתה שיעוף כבר הביתה. אף פעם לא פגשת מישהו שמנסה לתקן אותך בכזו הפגנתיות 10 דקות אחרי שהכיר אותך. כמובן שהבחור בן 34, ומעולם לא היתה לו מערכת יחסים. מפתיע, הא? ממש בלתי נתפס!
וכמובן שכששאלת על חייו שלו, הוא האשים אותך בחיטוט בלתי נלאה, משל שאלת אותו על חשבון הבנק שלו. ואת כולה שאלת אותו "מה שלומך?"

אז את מתחילה לפהק בכאילו (תוך שאת יודעת שזו הפעולה האנושית הבלתי רצונית שהכי קשה לפברק. ובכל זאת…)
ואת אומרת שאת קמה מוקדם מחר (יום שבת מחר, ומצאת סיבה הגיונית להגיד שאת קמה בשש בבוקר)
ואת אפילו מדליקה סיגריה, כי הוא שונא את זה.
אולי ככה הוא יבין.

אז זהו, שלא.

ואז את אומרת באופן נחרץ "לילה טוב, אני חייבת ללכת לישון." בכל זאת, את קמה בשש מחר. יה, רייט.
והוא, ברוך השם, מבין שהוא צריך ללכת.
ואת נושמת עמוק עמוק לרווחה.
ואומרת never again.
ומסמסת לזה שהבריז לך היום, זה מהשורה הראשונה.
ונזכרת שהוא הבריז לך כי היית אליו ממש רעה, אפילו קצת העלבת אותו.
ונזכרת שבחודש וחצי שאתם משתוללים יחד, הוא הצליח לפתוח את כל בקבוקי היין, הביא איתו את הסושי הכי טעים, ואף פעם לא בא בטענות.
ואת דרסת ברוורס בלי להסתכל בכלל.

אז את מסמסת לו משהו חמוד, והולכת להתקשר לחברה.
כי את לא באמת קמה בשש בבוקר מחר. יום שבת, בכל זאת.