"רוצה להכיר מישהו?"
את מכירה את המשפט הזה כבר, כל מכרייך מריחים את הייאוש/מירמור שעולה ממך, ויודעים שאם יש להם גבר אמיתי, איכותי, רציני, או אפילו סתם מישהו שמתאים בגיל ובגובה,
הוא צריך לעבור אצלך לבקרת איכות.
ואכן,
יום אחד, טלפון מחברה טובה מוציא אותך מחלומות בהקיץ על ערימת חתולים שמקיפים אותך, מייללים ואת מרקיבה לאטך (מזל שחורף, אחרת היה מסריח),
את מתעוררת ושומעת את המשפט המוכר- "רוצה להכיר מישהו?"
לפני שאת בכלל מתחילה לחשוב אם מתאים לך מי הוא מה הוא איך למה וכמה,
את אומרת "כן!"
מדברות, מחליפות פרטים, את הולכת לבחון את הפייסבוק שלו, נראה לך סביר פלוס, יאללה,
נותנת אישור להעביר מספר טלפון.
דיברתם בטלפון, היתה אחלה שיחה, החלטתם להיפגש על אף ולמרות שהמונדיאל משתולל בחוץ ומשאיר ימים ספורים בלבד לצורך העניין.
יאללה, יוצאים לדייט,
הדייט זורם, אתם יושבים, מדברים, השעות עוברות והופ- כבר 4 שעות שאתם חופרים אחד לשנייה,
כבר יצאתם מבית הקפה, טיילתם,
היה באמת מעולה,
הוא חותם את הדייט בנשיקה קטנה על השפתיים,
זה מרגש אותך,
הוא לא ניסה להתנפל עלייך.
האמנם?
דייט שני גבירותיי ורבותיי,
עדיין לא תופרים פה שמלת כלה,
אבל יש תחושה נעימה וטובה,
גם הדייט השני זורם וכייפי ומצחיק,
את אומרת- וואלה,
יש פה מצב למשהו ממש נחמד,
זה עלול לעבוד!
ואז,
הוא מחזיר אותך הביתה,
אתם יושבים באוטו,
ברור לך שנשיקה היא הדבר הבא ואת דווקא די מרוצה מזה,
הו אז,
הוא פותח את מלתעותיו.
באמת.
מלתעות.
הבחור פשוט בולע לך את הפרצוף,
את מנשקת קטן וחמוד,
הוא פשוט משתלט לך על הפרצוף,
ואז.
כן אז הוא עושה משהו שאת רוצה למות ממנו,
הוא מתחיל לשלוח ידיים לרגליים, לבטן,
את מכוונת אותו חזרה כל הזמן,
הוא מתחיל להתפזר,
נשיקה בצוואר, נשיקה באוזן,
את אומרת לו- די! לא מתאים, אנחנו גם ברכב,
ותשובתו- "מה, זה לא שאנחנו על הספסל"
תחושת הגועל גואה בך ברמות של בחילה עזה,
ואת אומרת לו לילה טוב ונכנסת הביתה.
גברים,
מה העניין? מה קורה?
שכחתם איך לעשות ביד?
נראה לכם שאנחנו אוהבות להתחרמן באוטו?
ואם כן,
אז בדייט שני?
מילא כשמתנשקים אז יש סגנונות שונים,
אנחנו מבינות את זה,
בסופו של דבר נתאים את עצמנו אחת לשני,
אבל לשלוח ידיים?
טפו עליכם,
באמת.
אתן יושבות בבית,
ותוהות,
האם כל ג'נטלמני העולם נגמרו?
האם נשארתם רק עם כל הבררה?
הולכות לישון,
ממורמרות.
